דוד

דוד

מידות: 517 ס"מ.
חומר: שיש. 

הסבר על היצירה:

 "וַיִּקַּח מַקְלוֹ בְּיָדוֹ, וַיִּבְחַר-לוֹ חֲמִשָּׁה חַלֻּקֵי-אֲבָנִים מִן-הַנַּחַל וַיָּשֶׂם אֹתָם בִּכְלִי הָרֹעִים אֲשֶׁר-לוֹ וּבַיַּלְקוּט--וְקַלְעוֹ בְיָדוֹ; וַיִּגַּשׁ, אֶל-הַפְּלִשְׁתִּי".

הפסל הוזמן על ידי רפובליקת פירנצה, והוצג לציבור לראשונה ב-8 בספטמבר 1504. תחילה הוצב הפסל בכיכר המרכזית של העיר, פיאצה דלה סיניוריה, בפתח הפאלאצו וקיו. ב-1882 הועבר הפסל אל האקדמיה לאמנות של פירנצה בעיר, על מנת להגן עליו מפגעי מזג האוויר. ב-1910 הוצב העתק של הפסל בכיכר בה היה מוצב במקור.

הפסל נוצר בהתאם לאסכולה האמנותית הקרויה "דיזניו" (Disegno), המתבססת על ידע אנטומי בפיסול, והרואה את פיסול האדם כצורה העליונה ביותר של האמנות, בכך שהיא מחקה את יצירת הבורא. מיכלאנג'לו פיסל על פי גישה זו, והאמין כי הפסל המושלם כבר נמצא בתוך השיש בבואו לחצוב אותו, וכל שעליו לעשות הוא לשחרר את הפסל הכלוא בשיש. 

מיכלאנג'לו בחר להציג את הרגע לפני השיא של הקרב, לפני שדוד השליך את הקלע. היד השמאלית מחזיקה באבן בקצה המקלע, אשר נופל מעט על גבו השרירי של דוד. היד הימנית דרוכה  ומוכנה להיסגר לתוך אגרוף ולהשליך את המתלה. כל כובד גופו נשען על רגלו הימנית עומד סטטי בעמידה בטוחה וגברית.

ראשו המופנה לצידו השמאלי מורם וזקוף. מבטו רציני וחודר, גביניו בולטים ומצחו נראה מקומט, כמו חושב על הרגע בו ישליך את האבן. דוד של מכאלנג'לו איננו נער צעיר שגופו עדיין לא התפתח דיו, אלא גבר צעיר ומרשים שגופו גדול רחב ושרירי. הוא עומד ערום כביום ייולדו, שערו מקורזל . הפסל מאדיר את הערום הגברי, במסיביותו ובגודלו .

הפרופורציות בפסל אינן מדויקות במכוון: הראש והכתפיים גדולים יותר באופן יחסי מאשר יתר חלקי הגוף. הכוונה הייתה, שאדם הנמצא מול הפסל הגבוה, יוכל לראות את חלקו העליון של הפסל - הרחוק מעיני הצופה, באותו גודל יחסי כפי שנראה החלק התחתון של הגוף. כפות הידיים גם הן גדולות במיוחד. מסיבה שאינה ידועה, ואולי אפילו בטעות, פיסל מיכלאנג'לו את איבר מינו של דוד ככזה שלא נימול.

פרט גזע העץ המפוסל עליו נשענת רגלו הימנית של דוד, נועד לא רק למטרות אסתטיקה, אלא גם כדי להחזיק את הפסל, לאזן את משקלו ולהעניק לו יציבות.

ניסיונות לפגוע בפסל:

פעמיים הצליחו ונדליסטים לפגוע בפסל:

• הפעם הראשונה הייתה בסביבות 1510, תקופה בה התעוררה מחאה של מספר מתנגדים לפסל, בגלל מה שהוא ייצג - הקטן והחלש מנצח את הגדול והחזק. מספר מתנגדים הצליחו לשבור את ידו השמאלית של דוד. מאז הוגברה אבטחת הפסל.
• הפעם השנייה הייתה ב-1991, כאשר ונדליסט הצליח להשחית את הפסל בפטיש ושבר את הבוהן ברגל השמאלית, בטרם נאסר. מאז לא ניתן להתקרב לפסל.

בעקבות האירוע ב-1991 התאפשרה בדיקה של השיש, והתגלה כי מקורו במחצבות פאנטיסקריטי במיסגליה, באזור קאררה. נראה כי גוש השיש נחצב מהצוק 40 שנה בטרם נוצר הפסל, ושני פַּסלים ניסו לחצוב בו קודם לכן - אגוסטינו די דוקיו ואנטוניו רוסלינו. שניהם החליטו לא להמשיך בפיסול גוש שיש זה, עקב חוסר ניסיון ואיכותו הבינונית של השיש, ועל כן ההערכה היא כי מיכלאנג'לו קיבל את גוש השיש בחינם. עוד נמצא כי בשל איכות השיש, התקשו משמרי הפסל בעבודות הניקוי שנעשו בו (בשנים 1843 ו-2003).

פניו של דוד האוחז בקלע מעבר לכתפו

ניתן לראות את המבנה האנטומי השרירי של דוד